מי פנוי ברוטשילד, פרק 5 | חבר זה לא קיר - חלק א

דובי קוטב

"את יודעת למה דב קוטב שמן?"

שאל עוז - הבחור הזר שהרגע אישרתי את בקשתו לחברות בפייס ושצץ לו משום מקום.

כדקה בהיתי בשורת הפיק אפ המוזרה הזו, חצי מסוקרנת וחצי משועשעת, שוקלת האם לענות או להתעלם.

בכנות קשה לומר שאני סקרנית לגבי הרגלי הדיאטה של דובי הקוטב, בטח אם הם עוד משמינים במקום להרזות. אולם מאחר ובאמת לא ידעתי למה דב הקוטב שמן ולעוז היו שרירי זרוע יפים החלטתי ,בניגוד להרגלי, לזרום איתו.

"לא, למה?" השבתי בקצרה, סוללת דרך לפאנץ' שכצפוי לא איחר להגיע.

"כדי לשבור את הקרח" ענה וגרם לי לגחך קלות.

למרות הקלישאה, מצאתי את עצמי מחייכת.

ראשית, מפני שזו שורת פתיחה שטרם הכרתי ויש בה מין השנינות ושנית כי מזה זמן רב לא ניסו להתחיל איתי ככה, במעין תמימות וסרבול דובי שכזה.

וכך בזמן שעוז התחפש לאלזה - אם דובי הקוטב - וניסה לחשוב על עוד משחקי שבירת קרח, אני רפרפתי בין תמונותיו בפרופיל, מתלבטת אם לתת צ'אנס או להקפיא את ניסיונותיו באיבם.

גאד בלס מארק צוקרברג

ניתן ללמוד המון מפרופיל של בנאדם ברשתות החברתית.

החל מפרטים יבשים כגון: גיל, מקום מגורים וסטטוס זוגי ועד פרטים עסיסיים יותר כמו עד כמה בנאדם רציני או סטלן ואיך הוא נראה בלי חולצה.

כמובן שמדובר בכלי נהדר ואף הכרחי לעלות כמעט על כל שקר או חצאי אמת, שבחור רנדומלי מספר - או עובדות שבוחר להסתיר. כך עליתי על פרופילים מזויפים שלמים, על בנות זוג שהוסתרו והשד יודע מה עוד אגלה בעתיד.

בעזרת אלוהי הפייסבוק למדתי שעוז הוא צעיר למדי, בא ממשפחה דתית ובגדול נראה לא רע.

אך הגילוי המסעיר מכל היה שיש לו חבר עם גומות הורסות - חבר שהוא הטעם שלי בדיוק.

לאחר חקירה ממושכת החלטתי שני דברים - האחד לגיטימי והשני קצת מפוקפק, לפחות בסטנדרטים שאינם גבריים.

ההחלטה הראשונה הייתה שעוז הוא לא בשבילי ועליי לנער אותו בעדינות מעליי ולגרום לו להבין שזה לא מתאים.

השנייה הייתה להוסיף את חבר שלו באינסטגרם, בתקווה שאחרי חודש או יותר לאחר שעוז יישכח אולי אזכר בחבר ואעשה צעד.

נפנוף גורלי

"רגע אחד" דפקתי ברקס לעוז הצעיר בטרם הספיק לעשות עוד צעד.

"לפני הכל יש לי 3 שאלות בשבילך:

"בן כמה אתה? האם אתה דתי? ומה אתה מחפש?"

התקלתי אותו בבליצקריג שתקף ואיגף סימולטנית בכל החזיתות.

הייתי בטוחה שלפחות אחת מהשאלות המכשילות תספק לי ארסנל שלם של תירוצים לגיטימיים - למה אנחנו לא מתאימים ובכך נסגור את הסיפור במינימום נזק.

"בן 17, אני רב בין היתר ומחפש להתחתן כמה שיותר מהר ולהשריץ מלא מלא ילדים" ענה עוז בשובבות, לא מתרגש במאומה משאלותיי.

צחקתי למראה תשובתו והערכתי את השנינות.

הבחור ממש לא פראייר ובתכלס אין כמו הומור, כדי לגרום לבחורה לשקול שנית.

"בול פגיעה! תמיד חלמתי להתחתן עם אברך קטין" הגבתי בציניות מחויכת.

"חח טוב טוב.." עוז כאילו התקפל "צר לי להרוס לך פנטזיות, אבל אני בן 26, ממש לא דתי וזורם על החיים. לפעמים צריך לדעת להתגמש" המשיך להתבדח.

אוקיי בן 26.. ציינתי לעצמי.. לגיטימי לפסול על 4 שנים הפרש, הנה זה בא..

"אני קצת מבוגרת בשבילך" פלטתי בנימה הכי מתנשאת שיכולתי לגייס.

"בת כמה הסבתא?" התריס העקשן.

"בת 30" השבתי באי רצון.

"לא הייתי נותן לך יום יותר מ-19" התחנף.

"וחוץ מזה אם את לא מרגישה בת 30, אז שכולם יקפצו לך" הוסיף חובב הקוגריות הצעיר.

"אוקיי פחות מתאים לי לצאת עם בחור בשלב חיים שאתה בו וחוץ מזה קוראים לך עוז.." ניסיתי להתחכם, "זה בדיוק השם של החבר של אחותי ואם יש דבר אחד שאני שונאת זה שיאשימו אותי בהיעדר מקוריות".

"אין הבאת פה נוקאאוט" הוא צחק.

"אבל אם זה מה שיכריע גורלות - תקראי לי איך שתרצי" הציע משועשע.

דתי לפי דעתי

שיט - תבוסה, נשק ראשון נפסל.

2 מור טו גו.

אוקיי הגיע הזמן להפשיל שרוולים.

"רפרפתי אצלך בפרופיל ואני רואה שאתה בא ממשפחה דתית.. בחור שהוא קצת דתי לא יסתדר איתי" קבעתי בפשטות.

"מאוד מכבדת אורח חיים של כל אחד באשר הוא, אבל הדת היא לא חלק מחיי" הצטדקתי תוך ניסיון להקשות.

כל בחור, שמבקרים את אורח החיים שלו או של משפחתו, היה נפגע בצדק בשלב הזה ונסוג לאחור - אבל לא עוז. אפילו שהסתבר לי מאוחר יותר שאכן היה דתי ואף שמר נגיעה (עד לפני 4 שנים) - עוז התגלה כגבר שלא יניח למעט עלבון לעמוד בדרכו.

"את רואה מה את עושה?" הוא העמיד אותי במקום, "ישר מגיעה למסקנות ותיוגים".

" זה שבאתי ממשפחה דתית מה זה בעצם אומר עליי? האם באמת מפריע לך אם מישהו לא יאכל איתך חזיר?" הקשה בחזרה.

"אממ לא באמת משנה" הודיתי והתכווצתי קצת בכיסא.

"אבל אני לא מעוניינת להיכנס למשפחה דתית, אני בעד כיבוד הורים וזה לא יעבוד" פסקתי נחרצות, בתקווה לסגור עניין.

בכנות, רק המחשבה על שמירת שבת, הפרדת כלים בכיור וסקוצ'ים של בשר-חלב, העבירה צמרמורת בגבי.

"אני לא אדם דתי" הבהיר עוז.

"ביום כיפור אני אולי לא אוכל חזיר, תוך כדי שמיעת מוסיקה והדלקת אורות, אבל חוץ מזה אני פתוח. הדת היא מגוונת ופתוחה" טען בנועם.

"את סתם מנסה להתחכם ולהיות קשה, אבל אל דאגה - איתי זה לא יעבוד. קשה למצוא בחורות יפות כמוך" הוסיף בקריצה.

גילגלתי עיניים כשקראתי את תשובתו ולא יכולתי שלא להרהר באירוניה בכל המצב.

הרי אנחנו הנשים - מתות שיחזרו אחרינו ככה, שלמרות כל האתגרים והקשיים שבדרך הם לא יוותרו, אלא ילחמו עד הסוף ועוד יחמיאו ויגידו כמה את מדהימה ונדירה.

צחוק הגורל שעד שזה קורה - זה תמיד זה קורה עם בחורים שאת לא רוצה.

ג'יזס מרפי למה אתה עובד שעות נוספות?!

זוג או פרד

טוב, הגיע הזמן לעבור לנשק האחרון :

"עוז אתה נראה בחור טוב וחמוד.. באמת אני שואלת.. מה אתה צריך אישה מבוגרת ממך, חילונית קיצונית ושלא מחפשת זוגיות?" כתבתי במעין תחינה שיפקח את עיניו ויעזוב אותי במנוחה.

"קודם כל חמוד תקראי לתינוק של במבה - אני לא חמוד".

הדגיש עוז בעלבון - כמו כל גבר ששונא שמסרסים את גבריותו, על ידי כינויים מתקתקים.

"חוץ מזה את מתוקה ומקסימה ואני מספיק בוגר להחליט מה בא לי, אז אל תנסי למצוא תירוצים ללמה לא" ביקש.

"אתה עושה טעות" הזהרתי.

"לא בא לי לפגוע בך ובכנות אני במקום שאני לא מסוגלת להתחייב לאף אחד".

"זה בסדר, אין לי רגשות" הרגיע עוז וצחק, "אל תתחייבי, מבטיח לך שאת לא תפגעי בי".

זהו, נגמרו לי הנשקים והוא עוד לא התנדף. מודה שבאותו הרגע באמת היססתי אם בכל זאת לתת לו צ'אנס - בכל זאת הבחור די חריף, משעשע ומאוד עקבי.

אם להודות באמת העקשנות שלו החמיאה לי - היא גרמה לי להרגיש מיוחדת.

הנה בחור שנזרק מכל המדרגות (בנימוס) על ידי ובמקום לוותר הוא רק נופל וקם ומנסה שוב.

זה גרם לי לתהות מה בעצם הוא רואה בי שכל כך שווה להילחם עבורו?

או שאולי זה בכלל האתגר?

הרי אותי - הוא כלל לא מכיר.

בכל זאת, כל הסיטואציה העלתה בי תהיות ובהיתי בצ'אט חסרת מילים.

"אני הרבה יותר עקשן ממה שאת חושבת" כתב בממזריות מודעת לעצמו.

- NO SHIT

נאנחתי תוך גלגול עיניים לתקרה.

זה היה בערך בשלב הזה שהאקדח שהופיע במערכה הראשונה - ירה.